האדם שאנחנו רוצים להיות נמצא עמוק בתוכנו.
יש אינספור שכבות של פיצויים על האדם האמיתי שאנחנו,
הילדים שהיינו, האהובים, הטהורים, התמימים, החכמים מלאי תשוקה.
במהלך החיים סיגלנו לעצמנו הרגלים חדשים מתוך מה שראינו בסביבתנו, אצל ההורים, המשפחה, האחים, השכנים וכו'.. וכך גדלנו.
כשאנחנו גדלים ההרגלים האלו כבר חזקים מאוד, כי אנחנו מתאמנים עליהם - עוד יום ועוד יום ועוד יום. הרגלים יכולים הכל, לא רק פעולות שאנחנו עושים או לא עושים.
כמו למשל איך אני מגיב לדבר שמכעיס אותי,
איך אני מרגיש כשלא עונים לי,
מה ההגדרה שלי לאהבה,
מה הציפיות שלי מעצמי ומהסביבה
מה האמונות והתפיסות שלי בחיים וכו'...
וגם כמובן פעולות מזיקות, כמו למשל אם מטרתי להיות בריא אבל אני כל היום מעשן ואוכל ג'אנק.
או אם מטרתי לפתוח עסק אבל אני לא מצליח לשחרר מהעבודה שהתרגלתי אליה ואני אמצא את כל התירוצים למה להשאר בה.
בסוף, המחירים שאנחנו נשלם על כך בהווה או בעתיד הקצר הם מחירים יחסית קטנים: תקיעות, תסכול, עצבות, באסה וכו'...
אבל המחיר הכי גדול לשלם הוא פספוס. הכל מתגמד לעומת תחושת הפספוס.
אני מציע לכם ללכת יום אחד לבית אבות, להכנס סתם לשיחת עומק עם קשישים. על מה הם הכי מצטערים? על מה שהם לא עשו. חווית הפספוס, ההחמצה, הבזבוז.. זו החוויה הכי נוראית שקיימת.
אולי כואב לנו עכשיו בכל פעם שאנחנו מנסים לזוז מאיזור הנוחות, להיות האדם שתמיד איחלנו לעצמנו להיות, להיות טובים אחד לשניה, לאהוב ללא תנאים, להמשיך בעשייה שתקדם אותנו.
זה לא קל - אני הכי מסכים ומזדהה. יחד עם זאת, המחיר והכאב הגדול קורה כשאנחנו כבר לא יכולים לחזור אחורה. עצום!!!!
יש לנו אפשרות כל יום ויום לבחור לממש את עצמנו, את הפוטנציאל שבנו.
את הארון שלנו אנחנו יודעים למלא בגדים ומותגים שקנינו באלפי שקלים.
זה קידם אותנו לאנשהו?
אם אנחנו רוצים באמת להרגיש בעלי משמעות, עלינו לרכוש יותר ויותר ידע.
החיצוניות שלנו עוד תשתנה, הפנימיות תשאר לעד.
מה שכן, נצטרך להיות מוכנים לכאוב כאבים קטנים בדרך, לחבק אותם, ולהפסיק לצעוד במקום עם הדרכים שהספקנו ללמוד, יש עוד המון שאנחנו אפילו לא מודעים לכך!
מצאו מרחב אחד בחייכם שאתם מונעים מעצמכם להיות האדם שאתם כלכך רוצים. מה חסר לכם בשביל להתחיל?
מתעניינים בתהליך אישי ליצור משמעות ולהיות האדם שאתם רוצים?
Comments