2 במאיזמן קריאה 2 דקות

איך להתמודד עם אנשים שלא מעריכים אותי?

שלום לך אהובה,

אם את קוראת פוסט זה, כנראה שאת נתקלת באנשים שלא מעריכים אותך.

אני רוצה לומר לך שאני מבין אותך מאוד,

להיות בסביבה בה אנחנו מרגישים פחות מוערכים או אהובים זה באמת מבאס.

עם זאת, אני רוצה לספר לך משהו אישי ככה ממני,

רוב חיי הרגשתי שלא אוהבים אותי, ושלא מעריכים אותי. הרגשתי שקוף ובלתי נראה.

עברתי חרמות בבית ספר, ילדים צחקו לי על העקמת גב שגליתי בגיל 14,

והנטייה המינית שלי יצאה מהארון עוד לפניי.

בבית, הרגשתי שמתעלמים ממני ומהרגשות שלי.

תמיד רציתי לעסוק באומנות, ואבא שלי תמיד ידע להפחיד אותי ולספר לי כמה התחום קשה, וכמה לא מרוויחים בו מספיק כסף.

גדלתי עם שפע של אמונות מגבילות, על עצמי ועל העולם.

ואחד הדברים שלמדתי בגיל מאוחר יותר,

זה לשים סימן שאלה על האמונה שאני שקוף.

״האמנם אני שקוף?״

בואו נראה…..

אם החרימו אותי וצחקו על העקמת גב שלי - כנראה שראו אותי….

אם שמו לב לנטייה המינית שלי עוד לפניי - כנראה שראו אותי…

אם אבא שלי הפחיד אותי ממה שעלול לקרות ברגע שאעסוק באומנות - הוא סך הכל דאג לי, וכנראה שראה אותי..

הם לא ראו אותי, בדרך שאני רציתי שיראו אותי.

אנשים בדרך כלל מסתכלים על החיים מהמשקפיים שלהם.

אם אנשים ״מורידים״ אותנו, הם אותם אנשים שמורידים לעצמם (או שהורידו אותם וזה הדפוס שהם מכירים).

אנשים שלא יודעים להעריך אותנו, הם אותם אנשים שלא יודעים להעריך את עצמם.

ועוד משהו חשוב שלמדתי הוא שכל עוד אצפה להערכה מאחרים, אני אשאר תלוי בהערכה שלהם.

משמע הערך העצמי שלי נמוך בלעדיהם.

והאמנם? האם כך אני רוצה לחיות את חיי? בתלות לערך עצמי של אדם אחר?

אז הדבר הראשון, זה להבין שאת חייבת לעבוד על הערך העצמי שלך. ברגע שהערך העצמי שלך יהיה מספיק גבוה, זה יצור 2 דברים:

את לא תהי מושפעת מאנשים שיש להם דעה לגבייך.
את תזמני לעצמך סביבה יותר מעריכה ותומכת.

כי הרי ככה זה עובד. איננו יכולים לצפות מאנשים אחרים להעריך את עצמנו ולאהוב אותנו, כאשר אנחנו לא עושים זאת. ברגע שזה יקרה, הגישה שלנו תשתנה, ואוטומטית הגישה הסביבתית שלנו תשתנה.